<h1>ראבי"ה סימן תתקט"ו</h1>
<h2>דף לב.</h2>
מעשה בא לפני שתקף ר' יוסף את בני ביתו לדין, טענו נתתי לך חצי ביתי שירשתי מאבא מרי ונהפך עלי הגלגל החוזר בעולם וצריך אני למזונות ולכסות וקשה לי לגלות כי לא נסיתי באלה והנני תובע ממך שתחזור לי ביתי למזונותי ולמזונות ביתי וילדיי, ובנו השיב מה שנתת לי לא אחזור לך. ונ"ל שחייב ר' נתן לזון את אביו ואת אשתו ובתם שיש (לי) [לו] מאשתו והיא קטנה, דאמרי' בפר' נערה שנתפתתה [מ"ט ע"ב] גבי אב על הבן ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כפינן ליה ולא יהא אחר, כדרבא דכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה, וכ"ש בן על האב היכא דאמיד ומצוה לכבדו דכפינן ליה לזונו ולהלבישו, והיכא דאית ליה לאב קיימ' לן בפ"ק דקידושין [ל"ב ע"א] אודו ליה רבנן לר' ירמי' כמאן דאמר משל אב וגרסי' בפ' נערה שנתפתתה [שם] באושא התקינו הכותב כל נכסי' לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם, ומסקנ' הכי, הילכת' או לא ת"ש דר' חנינ' ור' יונתן [הוו] קיימי (איכ') [אתא] ההוא [גברא גחין] ונשקי' לר' יונתן אכרעיה א"ל ר' חנינ' מאי האי א"ל כותב כל נכסיו לבנו ועשיתינהו וזניה אי אמרת בשלמא לאו דינ' משום הכי עשיתינהו אלא אי אמרת דינא עשויינהו בעי. וגרסי' בירושלמ' [פ"ד ה"ח] באושה התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהם, ובניו קטנים מהו ר' יוסי בר' חנינ' ואיכא דאמרי בש"ר יהודה בר' חנינא הוא ואשתו ובניו קטנים ניזונין מהם, אלמנתו מהו, ופליגי בה אמוראי התם, ומסקנ' התם א"ר אבא נראין הדברים אם היתה אוכלת בחיי בעלה אוכלת ואם לאו אינה אוכלת, ובני בנים איכא פלוגת' התם. ותו גרסי' בירושלמ' פ"א דקידושין [ה"ז] תני ר' יודן בן דורתיי בר' שמעון בן יוחי גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה מכבודו נאמר [שמות כ'] כבד את אביך ואת אמך ונא' [משלי ג'] כבד ה' מהונך במה אתה מכבדו מהונך מפריש לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ולולב וסוכה ושופר ותפילין וציצית מאכיל את הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכל אילו ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן, והיינו פי' דאמרינן בגמ' דידן, ומסיים בירושלמ' אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין יש לך הון בין אין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפי' אתה מסיב על הפתחי'. ותו גרסי' התם במסקנ' ר' ינאי ור' יונתן הוו יתיבין אתא חד בר נש ונשק על ריגלוי דר' יונתן אמר ליה ר' ינאי מה טיביה שלים לך מן יומוי א"ל חד זמן קביל לי על בריה דיזוניני' ואמרי' ליה זיל יטר בנישת עלויי ובדיניה א"ל ולמה לא כפיתניה אמר ליה זיל וכפיין א"ל ואידיין את לה חזר ביה ר' יונתן וקבעה שמועה משמיה אתא ר' יעקב בר אחא ר' שמואל בש"ר יונתן שכופין את הבן לזון את האב וא"ר יוסי הלואי כל שמועתיי ברירא לן כהדה שכופין את הבן לזון את האב. ומכל מקום מוכיח כדברינו דכופין ואפי' לא אמיד דאי אמיד כופין נמי ואפי' אחר. והא דתני' ומייתי לה בפ' כל הבשר [ק"י ע"ב] כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עליה היינו להלקותו בדין מצות עשה דמכין אותו עד שתצא נפשו כשאר עשה שאינו כיבוד, ומיהו בעניין אחר כופין בשמתא ובחרם עד שיקיים כיבוד כסות ומזון, וצורינו יורינו בדרך הישרה. אבי העזרי.
